ברכת המזון

בס"ד

ברכת המוציא והכנה לברכת המזון

טוב שלא לדבר בין נטילת ידיים לברכת הפת.

מלח – מעיקר הדין בפת שלנו אין צורך, אך לפי הקבלה צריך (יטבל במלח ג' פעמים).

יבצע לאחר הברכה – כדי שהברכה תחול על דבר שלם, ולא יבצע תוכ"ד הברכה.

חלוקה למסובים – לא יזרוק את הלחם משום שיש בזה זלזול, כמו כן לא ייתן ביד שזה מנהג אבלים.

כיסוי הסכין – יש לכסות או להסיר, מלבד בשבת ויו"ט שאין צורך בזה.

טוב לסדר השולחן קודם הברכה, ולהסיר הכלים הריקים והלכלוך.

יש להשאיר לכתחילה לחם על השולחן בזמן הברכה[1]. ראוי שלא להסיר גם את המלח.

פירורי הלחם – אין לזורקם אלא בתוך שקית. פירורים קטנים ניתן להשליכם לכיור.

 

מים אחרונים

1. הטעם למים אחרונים:

א. הידיים מזוהמות ולא ראוי לברך כך.

ב. משום מלח סדומית[2].

ג. משום התקדשות.

2. לדעת רוב הפוסקים יש גם היום חובה ליטול מים אחרונים.

3. חיוב נשים – יש בזה מח' פוסקים, והרוצה להקל יש לה ע"מ שתסמוך.

4. כמות המים – מעט מים, ובלבד שיגיעו לכל אצבעות ידיו.

5. אין צריך כלי, ומספיק ליטול פעם אחת.

6. טוב ליטול עד סוף קשרי האצבעות.

7. ניגוב – מעיקר הדין לא צריך, אך טוב לנגב בכל אופן. לא ינגב בבגדיו כמו במים ראשונים.

8. יסמיך מים אחרונים לברכה – אין להפסיק כלל, ואפילו בלא דיבור לכתחילה לא יפסיק.

מהלכות "זימון"

כאשר אוכלים מס' בני אדם יחד מצווה עליהם לזמן. מספר האוכלים המינימאלי הוא שלושה. כאשר יש עשרה מוסיפים בזימון – "אלוהינו".

כשיש עשרה[3] נוהגים לזמן על הכוס. מחזיקים את הכוס בזמן הזימון ביד ימין, אומרים את ברכת הזימון, ובברכת המזון מניחים אותה. לאחר סיום ברכת המזון מרימים את הכוס ומברכים עליה "בורא פרי הגפן".

מה כוללת ברכת הזימון? – האשכנזים נוהגים שגם הברכה הראשונה ("הזן") היא חלק מהזימון, וצריך המזמן לאומרה בקול רם. הספרדים נוהגים שרק את הזימון עצמו אומר המזמן בקול רם.

גם נשים יכולות לזמן, כשהן אוכלות בפני עצמן, אך בעשרה לא יזכירו "אלוהינו" (כגברים). אם אוכלות עם גברים יוצאות יד"ח בזימון שלהם.

קטנים – הספרדים יכולים לצרף קטן אחד מעל גיל שש. האשכנזים נוהגים שלא לצרף קטן כלל.

מה צריך לאכול כדי שיהיה זימון? – צריך שרובם[4] יאכלו לחם, השאר יכולים לאכול או לשתות דברים אחרים.

מהלכות ברכת המזון

1. יש להדגיש שברכת המזון היא בעצם הברכה היחידה מן התורה[5], שנאמר: "ואכלת ושבעת וברכת" (דברים ח, י), וזה רק כאשר שבע.

2. יש לשבת בשעה שמברך ברכת המזון[6].

3. יש להוציא הברכה בשפתיו. אדם שמברך בלב לא יוצא יד"ח.

4. שיעור האכילה המחייב – לפחות כזית לחם (27 סמ"ק/גרם).

5. הוספות בברכת המזון: "רצה" בשבת.

"יעלה ויבא" ביו"ט, בחוה"מ ובר"ח.

"ועל הניסים" בחנוכה ופורים.

6.אדם שלא הזכיר התוספות:

שכח "רצה" – צריך לחזור ולברך בשתי הסעודות הראשונות של שבת, בסעודה שלישית לא חוזר.

שכח "יעלה ויבא" – ראה הערה[7].

שכח "ועל הניסים" – לא חוזר.

7. ספק אם בירך – אם שבע צריך לחזור ולברך מספק[8], ואם לא שבע לא חוזר ומברך.

8. מקום הברכה – יש לברך במקום שאכל.

9. עד מתי ניתן לברך? – עד שנתעכל המזון במעיו, דהיינו שעדיין שבע (אם לא יודע עד 72 דק').

 

[1] הטעם לזה: א. אם יזדמן עני יתן לו. ב. הודאה לקב"ה על חסדו (שאפי' הותרנו). ג. הברכה אינה שורה על דבר ריק. וכתבו הרבה אחרונים שדי אם משאיר פירורים, ולא צריך חתיכה כזית, משום שאין מצוי שיבואו עניים.

[2] סוג של מלח המסמא את העיניים.

[3] מעיקר הדין גם בשלושה אפשר לזמן על היין, אך לא נהגו כך.

[4] בזימון בעשרה צריך רוב ניכר, דהיינו שבעה אנשים.

[5] רק שלושת הברכות הראשונות, הרביעית תקנוה חכמים.

[6] כנ"ל לכתחילה בברכה מעין שלוש, ובנפשות אין חובה בזה.

[7] שכח ביו"ט – חוזר בשתי הסעודות.

שכח בחוה"מ – לא חוזר.

שכח בר"ח – לא חוזר.

[8] משום שאז החיוב מדאורייתא, וספק דאו' לחומרא.