חלקים רבים יש בתורה, אחד מהם הוא "המנהג".
המנהג בא מלמטה, מהציבור. המנהג הוא התפתחות פנימית הנובעת משורשיו ויסודותיו של עם ישראל. יש למנהג תוקף רציני, ויש מהפוסקים (חתם סופר ועוד) שרצו לומר שהמנהג הוא מדאורייתא.
יש לציין שיש תוקף רציני למנהג. יש מקרים בהם מה שנוהגים בפועל חזק יותר ממה שכתוב בספר. לעיתים יש ליישב ולהסביר את המנהג, וכדי לבטלו צריך שבאמת לא תהיה לו אחיזה במציאות ההלכתית.
ישנם מנהגים שהם "מנהגי שטות או טעות". הם סותרים לגמרי את ההלכה ואת רוחה, וחכמים ניסו לבטלם בכל כוחם במהלך הדורות. יש האומרים: "מנהג אותיות גיהנם" (האותיות שוות בסדר הפוך).
דוגמאות למנהגים שנתקבלו בכלל העם:
§ מנהג כפרות.
§ אכילת סימנים בר"ה.
§ אכילת מאכלי שמן בחנוכה.
§ אכילת מאכלי גבינה בשבועות.
§ ההתחפשות בפורים.
§ המנהג לברך את הילדים כל ערב שבת.
§ המנהג ליתן צדקה כל יום לפני התפילה.
מנהגים השייכים לעדות מסויימות או שלא נתקבלו ע"י כל העם:
§ אמירת הסליחות בחודש אלול (לספרדים, והאשכנזים מצטרפים מאוחר יותר).
§ מנהג איסור אכילת קטניות בפסח (לאשכנזים וחלק מהספרדים).
§ מנהג ה"חלאקה" – תספורת הילדים בגיל שלוש.
מנהגים שהם ממידת חסידות:
§ מנהג טבילה במקווה לגברים כל יום או כל ערב שבת.
§ מעשר כספים.
§ תענית כל ערב ראש חודש.
