סיפורה המדהים של מוריה. מרגש עד דמעות

הבטחות צריך לקיים !
מתחילת ההתחזקות שלי,פנו אלי אינספור אנשים ורצו לדעת מה עומד מאחורי"החזרה בתשובה" שלי ותמיד הייתי מתחמקת ב"כשאהיה אחרי – יום אחד אספר" – אז הנה הגיע היום !
אך מאיפה מתחילים?איך מסכמים את מסע נפשי הכי מפרך שעברתי אי פעם,שהקושי שלו אינו משתווה לאף מסע דרקוני שעברתי בצבא ובחיים עד כה.
בספטמבר 2012 האחמשית שלי אורטל לוי מהעבודה הקודמת החליטה לעשות הפרשת חלה – כל הבנות התלהבו ואני אפילו לא ידעתי מה זה הפרשת חלה.לפי התיאורים של הבנות שניסו לשכנע אותי להגיע הייתי בטוחה שאני מגיעה לקורס בישול של הכנת חלות לשבת עם הרבנית … "תבואי,מכינים בצק עם הרבנית…ואז עושים חלות" בתמימות חילונית דמיינתי שכל אחת מקבלת חתיכת בצק והרבנית מלמדת לעשות צורות של חלה.לא יכולתי לתאר לעצמי שההחלטה להגיע להפרשת חלה הזו תהיה בעצם החלטה אחת הגורליות ושהערב הזה ישנה לי את כל החיים.שם הכרתי את הרבנית שלי – רונית ברש.נכנסתי לאורות באותו ערב וכשהיא ספרה שהיא לוקחת קבוצות לאומן ,אמרתי לעצמי שאיתה אני רוצה להגיע לאומן.
חודש לאחר מכן כבר הייתי במטוס בדרכי לר' נחמן זיע"א כשאין לי מושג בכלל מי זה הצדיק הזה ומה גדולתו.אני זוכרת בבירור כיצד התקשרתי לרונית ושאלתי אותה "סליחה כבוד הרבנית אני לא יודעת לאן אני טסה,ומה כולם מתלהבים מהצדיק הזה ר' נחמן,האמת שאני אפילו לא יודעת איך מתפללים ואיך פותחים סידור וזה בסדר בכלל שאני באה עם מכנס ?"
בדרך לאומן,באוטובוס התחלתי לדבר עם הרבנית שלי,הייתה זו שיחה ששינתה את חיי.היא הביטה עלי ובמבט שחדר עד עמקי נשמתי שאלה אותי "מריה את יהודייה" ? מיד עניתי לה שבת.ז אני רשומה כיהודיה.היא קטעה אותי " לא בת.ז,לפי ההלכה – את יהודייה" ?
ב-ו-ם !!! נפל האסימון !!!
בזמן הצבא גיליתי שלפי ההלכה איני נחשבת ליהודייה אבל לא ייחסתי לזה חשיבות.אמרתי לעצמי שדרך ארץ קדמה לתורה ושאני "בסדר" מבחינת מי שאני ואם "הדוסים" רוצים לענות את עצמם בדרך שבה הם חיים – אז שיהיה להם בהצלחה – אני יהודיה בלב !
מאותו הרגע החל המסע…נפל לי האסימון שיש ערך לתורה ולקיום מצוות. דכדוך פתאומי השתלט עלי,הרגשתי כאסקופה הנדרסת על כך שאיני חלק מהעם הנבחר.לראשונה כעסתי על הקדוש ברוך הוא – הסתגרתי בשירותים ונחנקתי מבכי שנשפך מתוכי כמפל.מתוך אין אונים התחלתי לדבר עם הקדוש ברוך הוא – סליחה עם "אלוקים" כי עד אז "קדוש ברוך הוא" הייתה מילה של "דוסים".
מה אלוקים-אתה לא אוהב אותי ?דווקא אני שאני הכי ציונית והכי אוהבת את עם ישראל – דווקא אני לא יהודייה ?אבל יותר ממה שכעסתי על ה' שאני לא יהודיה ,כעסתי על איך הוא מעז להעמיד אותי בניסיון הזה – הרי כדי להיות יהודייה אני צריכה לחזור בתשובה ואתה יודע הרי ה' שאני הכי כופרת בעולם ובאותם ימים צמד מילים של "לחזור בתשובה" יחד עם השם שלי היה כאוטופיה מוחלטת.לא האמנתי שאני מסוגלת לעשות את זה.
מי שמכיר אותי לפני התשובה יודע שאני הבחורה הכי ציונית והכי מחוברת לעם ומדינת ישראל.
עליתי לארץ לבדי בגיל 11,אחרי שבגיל 10 שני ההורים שלי נפטרו ממחלת הסרטן.עד הגיוס הייתי פעילה חברתית,מד"צית שכל מחצית מקבלת תעודת הצטיינות על עשייה חברתית ובמסיבת סיום של י"ב –תעודת הצטיינות שכבתית חברתית.שירתתי כלוחמת בגדוד הקרקל,זכיתי להיות בקורס של הצלפיות הראשונות של צה"ל,אחרי השחרור התמניתי כמנהלת בארגון "חירות ישראל",פעילה חברתית שלא פספסה שום הפגנה אפשרית ובכל רחבי הארץ הקשורה בציונות.
הידיעה שאינני יהודיה פשוט הרסה אותי ,זה נגד את האדיולוגיה הפוליטית שלי ואת ה"אני מאמין " שלי.
"ממעמקים קראתיך ה',אדוני שמע בקולי"

 

כתוב בגמרא שאילו יהודי היה יודע כמה ה' אוהב אותו,היה שואג כאריה משמחה.ומתוך צער הכי גדול – לגלות שאת לא יהודיה נפשי שאגה בלב נשבר לרסיסים אל בורא עולם.
אודות הוריי ספגתי ערכים יהודיים.אבי ז"ל היה היו"ר של הקהילה היהודית באזרבג'אן (איפה שנולדתי) – הוא למעשה הקים אותה לאחר פירוק ברית המועצות לשעבר.הקים את בית הספר היהודי הראשון,את הגן היהודי הראשון וכו' בקיצור היה דמות ציבורית שניתן למצוא עליו המון מידע באינטרנט ברוסית.אמי ז"ל חיה כל חייה כיהודיה,במקביל לקריירת היי טק מוצלחת הייתה מורה לעברית בבית ספר שהקים אבי,הייתה משכיבה אותי לישון מתוך הקראת פשרות שבוע היה לילדים ולצלילי שירי יהדות."אדון עולם" היה הכי אהוב עלי –בעיקר כשהשיר היה מגיע לקצר המתגבר.
כשחזרתי מאומן התקשרתי לדודים שלי שחזרו בתשובה וגרים בברוקלין בארה"ב – הם גילו לי שבסוף ימיה של אמי,כשהגרורות של המחלה הארורה הזו חדרו לעמוד השדרה שלה והיא שכבה כצמח היא לא אבדה את תקוותה והיא הייתה שרה "עושה שלום במרומיו " ו"שמע ישראל" והייתה מתפללת שאתגייר.
זה נתן לי הרבה כוח –למלא את בקשתה האחרונה של אמי,מה שהפך גם לחלום של חיי –להיות יהודייה.
הלב נמשך אחר המעשים !על אף התשוקה להתגייר ולחזור בתשובה – לא פשוט המסלול הנפשי שבו עוצרים את החיים וסוללים מחדש את נתיבי החיים בדרך חתחתים ואדמת טרשים.אך נחלת המתמיד – הוא הניצחון.
אז היום בבוקר בשעה טוב – עברתי את הבית דין – בהחלט "יום שלישי פעמיים כי טוב" !
לא יכולתי לבקש משפחה מאמצת יותר מושלמת מהמשפחה של הרבנית שלי – רונית ברש,שהכניסו אותי לביתם כבת בית.אין מילים בבנק המילים העשיר של השפה העברית שיוכל לתאר את גודל הערכה והערצה שיש לי למשפחה הזו ובפרט לרונית,האחת והיחידה שאין לה אח ורע,מודל לחיקוי שלי.כל מילה מתגמדת ואינה יכולה להכיל את האישה היקרה מפז הזו.אין שום מילה שתוכל לתאר ולהסביר את מה שהיא ומי שהיא עבורי.
אומנם רבינו הדליק לי את הניצוץ היהודי,אך רונית ברש הדליקה לי את הניצוץ המרוקאי 
לאורך כל ההתחזקות נחשפתי להמון צרות של אנשים,פגשתי המון נשים בקברות צדיקים – אחת בוכה על זיווג,אחת על זרע בר קיימא,אחת על פרנסה,אחת על הבריאות … ורק אני בכיתי על הזכות להיות יהודייה.כמות דמעות שזלגה מעיני לאורך הגיור יכולה למלא מקוואות בכל רחבי הארץ – ועל מה ?על משהו שנימצא בהישג יד אצל רובכם – הזכות להיות יהודי,על הזכות לשמור שבת מבלי להיות מחוייבת במיתה,על הזכות לטבול במקווה,על הזכות לעשות הפרשת חלה. אחרי שנאבקתי בכל כוחי ומעודי על הזכות לקיים את כל המצוות – אני יודעת את טעמן וגדולתן.
יהודים יקרים,לזכות בלוטו זה 1 ל 7 מליון,להיות יהודי זה 1 ל 7 מיליארד ! נא להתנהג בהתאם !
תודה לבורא עולם שעשני כרצונו ושזיכה אותי לעבור את כל מה שעברתי – כי בזכות זה אני היום מי שאני,תודה על הזכות להתגייר ולהוכיח את אהבתי אל השם יתברך.טאטא – שרופה עלייך אש !
תודה לר' נחמן שזמן אותי אליו,לקח אותי תחת חסותו,אין לי ספק שהוא הלך לצידי לאורך כל הדרך,שהוא הסנגור שלי והמלאך השומר שלי)
ותודה למשפחת הברש המושלמת,על השבתות והחגים המשפחתיים,על אוזן קשבת,על החיזיוק,התמיכה,ההכוונה – פשוט מלאכים קרקעים.
נותרה עוד טבילה אחת – טבילת הגיור כדי שאוכל לשוב הביתה – אל המשפחה שלי – משפחת עם ישראל ולהיות בת של מלך אמיתית !
אז נשים יקרות לפתוח יומנים : ביום חמישי הקרוב 6.2.14 ו' באדר א בשעה 9:00 בבוקר אני טובלת ברח' אברהם אבינו 1 ב"ש (שכונה ד) – אשמח מאוד שכמה שיותר נשים ישתתפו בשמחתי.אשמח לראותכן !