ברכת כהנים

תפקיד הכהנים בעם ישראל

מקובל לחשוב שתפקידם של הכהנים מסתכם בעבודה הקשורה לבית המקדש, אך האמת היא שמלבד עבודה זו יש להם תפקיד חשוב נוסף והוא: לחנך, ללמד ולהורות לעם את הדרך בעבודת ה', וכמו שכתוב: "כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו" (מלאכי ב, ז).

כדי לאפשר לכהנים לבצע את תפקידם הרוחני קבעה התורה שהכהנים (וכל שבט לוי) לא יקבלו נחלה בארץ ישראל, ופרנסתם תהיה ע"י תרומות ומתנות-כהונה שונות, שיתנו להם העם. כך יוכלו לעסוק בלימוד והוראת התורה, מבלי שרובץ עליהם עול הפרנסה או טרדות חומריות אחרות.

יש כאן חלוקת תפקידים – חלק מהעם עוסק בעניינים רוחניים, וחלקו האחר עוסק בפיתוח ובבניין העולם הגשמי[1]. החיבור ביניהם מביא ברכה ושלמות.

מעבר לכך ניתן לומר, שכאשר הישראלים נותנים את המתנות, הם נעשים שותפים ממש לעבודתם הרוחנית של הכהנים.

לאחר שהבנו שיש מקום לחלוקת התפקידים, יש לברר מדוע זכו דווקא הכהנים לעסוק בצד הרוחני. לכאורה היה ראוי שתהיה בחירה חופשית, כמו בשאר העניינים, ואדם שיש לו נטייה רוחנית יעסוק ויתרום את חלקו בתחום זה!

התשובה לזה היא שאכן יש כאן קביעה ובחירה אלוקית בשבט הכהנים, כך קבע הקב"ה, לא בהכרח בגלל מעשיהם הטובים. יש להדגיש שבחירה זו יש בה מימד של יצירה. הקב"ה טבע בכהנים פוטנציאל גבוה יותר של קדושה. אולם, לא בהכרח שפוטנציאל זה יבוא לידי מימוש, הדבר תלוי בבחירה החופשית של האדם[2].

כך היא גם הבחירה בעמ"י משאר אומות. יש כאן בחירה-יצירה אלוקית, הנותנת אפשרות לעמ"י להגיע לרמה של קדושה גבוהה יותר משאר העמים.

אך יש להדגיש עם זאת, שאף שלעבוד בבית המקדש אין לישראל שום אפשרות[3]; להיות חלק מלומדי ומוסרי התורה ישנה אפשרות כמובן.

חז"ל אומרים שממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ, לעניין ברכה. כמו כן נאמר שכתר תורה הוא מעל כתר כהונה. בכתר תורה כל אדם יכול לזכות.

משמעות הברכה

ברכת הכהנים אף שמתבצעת ע"י הכהנים היא ברכתו של הקב"ה לעמ"י. הכהנים הם רק שלוחים של הקב"ה, הם צינור שדרכו עוברת הברכה.

מדוע דווקא הכהנים הם הצינור?

התשובה לזה היא שהם יותר קרובים באופן טבעי לקב"ה, כפי שהסברנו לעיל, וממילא הברכה תוכל לעבור דרכם טוב יותר.

מהלכות ברכת כהנים

– נשיאת כפים היא רק כשיש מניין, עשרה גברים (גם הכהנים הם חלק מהמניין).

– נושאים כפים בשחרית, במוסף, בנעילה של יוה"כ ובמנחה[4] של תענית..

– הכהנים צריכים ליטול את ידיהם קודם הברכה.

– הכהנים צריכים לחלוץ מנעליהם קודם הברכה.

– אין להביט על הכהנים בזמן הברכה.

– הכהנים מכסים ראשם וידיהם בטלית.

– הכהנים עומדים מול הציבור ומברכים אותם. אדם שנמצא מאחורי הכהנים צריך ללכת ולעמוד לפניהם, כדי שהברכה תחול עליו.

– כאשר יש שני כהנים צריך אחד מהקהל[5] לומר: "כהנים", משום שכתוב: "אמור להם". מפסוק זה גם למדו, שצריך החזן להקריא לכהנים את הפסוקים מילה במילה.

 

[1] כמובן שלא רק בדברים גשמיים.

[2] בתקופת בית שני היו כהנים גדולים רבים שהיו רשעים, ולא מילאו את שנתם בעבודת המקדש.

[3] זר (כלומר ישראל) שעבד חייב מיתה.

[4] במנחה של יום חול לא נושאים משום חשש שכרות. בערבית לא נושאים כיוון שזה לא זמן של עבודה בביהמ"ק.

[5] יש שנהגו שהחזן עצמו אומר זאת, ויש שאחד אחר מהקהל. הרבה נוהגים שהרב של בית הכנסת אומר כן.