ברכת שהחיינו

ברכת שהחיינו

חכמים תקנו לברך ברכת שהחיינו על שמחת הלב. בברכה זו אנו מודים לקב"ה על כך שזיכה אותנו להגיע לזמן שנוכל לקיים מצווה מסוימת או ליהנות מדבר מסוים. ברכת שהחיינו נתקנה דווקא בדברים משמחים הבאים מזמן לזמן, על דברים שבשגרה אין מברכים ברכה זו.

באופן כללי ניתן לומר שיש שתי אפשרויות לחיוב הברכה:

א. על מצוות שאינן יום יומיות שקבוע להן זמן, וכן על ימים טובים.

ב. על דברים שמתחדשים לאדם, ומודה לה' על שזכה לחיות ולקבל ההנאה מדברים אלה.

באופן מפורט יותר – המקרים השונים שמברכים שהחיינו:

א. עשיית מצווה שמתחדשת מזמן לזמן[1].

ב. על ימים טובים – בכניסת החג[2] מברכים שהחיינו בקידוש[3].

ג. פירות חדשים.

ד. כלים ובגדים חדשים.

ה. שמועה טובה.

ו. רואה את חברו לאחר שלושים יום שלא ראהו[4].

ברכת שהחיינו על הפירות

– המנהג לברך ברכת הפרי ורק אח"כ ברכת שהחיינו.

– אם שכח לברך שהחיינו ואכל מן הפרי, יכול לברך כל עוד נמשכת אכילתו הראשונה. אם לא ברך, בפעם הבאה כשיאכל מאותו פרי לא יברך.

– אפילו אוכל מעט מהפרי צריך לברך שהחיינו.

– כשיש לפניו כמה מינים חדשים, יברך על אחד ויפטור את השאר.

– מברכים רק על פרי שמתחדש משנה לשנה (או פעמיים בשנה), ולא על פרי שמצוי כל השנה.

– ירקות ופירות האדמה המתחדשים – מברכים עליהם אם הם חשובים, וכגון אבטיח או מלון[5].

– אם הפרי נמצא בשוק כל השנה (כגון שנשמר בקירור), אין לברך אף שהוא מתחדש פעם בשנה.

– על פירות יבשים כגון: צימוקים, שקדים ובוטנים אין מברכים. וכן על פירות שבקופסאות שימורים אין לברך.

ברכה על כלים או בגדים

– הקונה או המקבל כלים חשובים מברך שהחיינו בשעת הקניה[6], כגון: מכונית, ארון ספרים, מחשב וכד'.

– כאשר הדבר שייך גם לאחרים מברכים "הטוב והמטיב", כגון שקנו רכב חדש לכל המשפחה.

– הקונה או מקבל בגד חשוב מברך שהחיינו כשמקבלו או כשלובשו (והמנהג לברך כשלובשו).

– הקונה בית כשנכנס לגור בו מברך שהחיינו.

– אין מברכים שהחיינו על נעלים חדשות.

[1] בין במצוות דאורייתא בין בדרבנן. דוגמאות: נטילת ארבעת המינים (בנטילה הראשונה), שמיעת קול שופר, מקרא מגילה, נר חנוכה (בפעם הראשונה שמדליק), מצוות פדיון הבן, ברית מילה (ויש שאין מברכים). ישנן מצוות שאין מברכים עליהן מכמה טעמים. דוגמאות: אכילת מצה וארבע כוסות (מפני שנפטרים בשהחיינו של הקידוש), בדיקת חמץ (מפני שהיא לצורך חג הפסח נפטרת בשהחיינו של ליל פסח), ספירת העומר (כיוון שהיא קשורה לחג שבועות נפטרת בשהחיינו של ליל שבועות) ועוד.

[2] הנשים האשכנזיות נוהגות לברך שהחיינו בהדלקת הנרות.

[3] דהיינו בליל ראשון של פסח וסוכות, בליל שמיני עצרת (שהוא רגל בפני עצמו), בליל שבועות, בשני הלילות של ראש השנה, בליל יום הכיפורים אחרי כל נדרי.

[4] ויש שכתבו שהמנהג שלא לברך.

[5] ויש שנוהגים לברך על כל ירק שניכר חידושו (ילקוט יוסף).

[6] מנהג הספרדים שלא לברך שהחיינו על כלים חדשים.